מבוא

 

פרומו לדילמה

את הפרומו לדילמה בחרתי להציג בצורת פוסטר:

 

---

 

מבוא

את העבודה שאתם הולכים לקרוא אני רוצה להקדיש לאחי הקטן דביר.

4 שנים מפרידות בנינו, אבל פה ההפרדה מסתיימת. מאז שגיליתי שאחי לוקה באוטיזם אני מפיצה את המסר שלי: אוטיסט זו לא קללה.

ברוך השם הוא בתפקוד גבוהה, ולרוב אנשים לא חושבים שיש לו משהו אלא שהוא פשוט שונה.

אני רואה זכות בהזדמנות שניתנת לי לדבר על אחי, על הקשיים שלו ולהסביר לכולם כמה קשה סדר יום של אדם אוטיסט. אספר לכם על אחי שהוא החבר הכי טוב שלי, אני איתו כל הזמן וגם כשאנחנו לא ביחד אז אנחנו בוחרים להיות ביחד.

האוטיזם של אחי הוא חלק ממכלול דברים שתופס חלק מהותי וענקי בחיי ובכל שלב עד כה וגם הלאה אני ניסיתי, מנסה ואמשיך לנסות לעזור לאנשים עם צרכים מיוחדים גם אישית וגם דרך העלאת המודעות בנושא.

במשך השנים לא היה ייצוג מספק לחריגים במדיה בכלל ובפרט לאוטיסטים, אני כילדה שנולדה בשנת אלפיים לא זכיתי לצפות בדמויות חריגות על המסך.

אמנם מתחילת שנות ה-90' חלה עלייה בנראות הנושא על המרקע, אך עולה השאלה מהו טיב הייצוג, והאם אנו כצופים, מקבלים מידע אמיתי או שמייפים לנו את המציאות בדרך שתתאים לנרטיב הטלוויזיוני.

מכאן התעוררה הדילמה- ייצוג האוטיסטים במדיה: הכלה או הדרה.

את הדילמה אחקור באמצעות ניתוח הסדרה "פלפלים צהובים" (2010, אמנון קוטלר), הסרט "איש הגשם" (1988, בארי לוינסון) והסרט התיעודי "זה אח שלי" (2014, חגית רון רבינוביץ', אייל רובינשטיין).
אערוך סקירת ספרות מקיפה בה אכלול ממצאים מדעיים ממאמרים בשנים האחרונות. המאמרים כוללים ניתוח מקיף על כיצד דמות האוטיסט הוצגה לנו בתכנים השונים וכיצד התקשרות משמשת לנו כסוכן חברות להצגת מיהו האוטיסט.

בסקירת הספרות אציג מהו אוטיזם, מהם המאפיינים וההתנהגות של הלוקים באוטיזם, כיצד מאבחנים אוטיזם,  עם אילו קשיים הם מתמודדים ומהי דרך הטיפול.

בסקירת הספרות אבחן את יחס החברה כלפי הלוקים באוטיזם ואציג חמש כתבות אשר מספרות על ההיסטוריה של האוטיסטים בתקשורת לאורך השנים.

בגוף העבודה אנתח את הסדרה "פלפלים צהובים", הסרט "איש הגשם" והסרט התיעודי "זה אח שלי". את אלו אחקור לפי המאפיניים הבאים: איפיון האוטיסט בסרט/סדרה, יחס הסביבה לאוטיסט בסרט/ סדרה, יחס האוטיסט לסביבה, הקשיים שמוצגים והתמודדות, האם האוטיסט בסרט/ סדרה מייצג הכלה או הדרה.

העבודה תבחן את ייצוג האוטיסטים במדיה ומה אנחנו כצופים באמת לומדים מכך.