מאפייני תכניות הריאלטי הם אנשים המציגים את עצמם ולא מגולמים על ידי שחקנים, הדיאלוגים (וחלק) מהאירועים הנתפסים בעין המצלמה אינם מתוסרטים, לפחות חלק מהתכנים מצולמים מחוץ לאולפן, האירועים בתכנית מוצגים בהקשר עלילתי, והמטרה העיקרית היא לבדר את הצופים.

הישרדות היא תכניות מציאות ונחשבת לכזו מכוון שיש בה את מאפיני הריאלטי האנשים המשתתפים בתכנית אלו הם אנשים "אמתיים" אשר באו להתחרות במסע אתגרים על אי ומתחרים על הפרס הנכסף- מיליון שקלים. הדיאלוגים השונים למשל בין המתמודדים אינם נקבעו מראש ולכן מייצגים ביקורת כנה.

הקטגוריה של תכניות הריאליטי אליה משויכת תכנית הישרדות היא: תכניות מבוססות הפקה ומשתתפים. צוות ההפקה אחראי על התקדמות התכנית ועל ההדחות בעזרת המשתתפים שנבחרו על ידי ההפקה. התכנית מקדמת את עצמה- כלומר אין התערבות חיצונית של דעת קהל אשר יכול להשפיע על התמודדות המועמדים.

סוד ההצלחה של התכנית הישרדות היא חדשנות. קיימות תכניות זוכות פרסים רבות- חלקן נושאות ידע, חלקן כישורים ועוד, אך הישרדות משקפת את אלמנט הזכייה כתחרות פיזית ולפעמים מחשבתית- על מנת להגיע לפרס תוך צמצום המתמודדים במהלך התחרות.

אנשים צופים בתכנית בהישרדות מכוון הצורך הקוגניטיבי– לדעת מה קורה, על מה מדברים מי  זה זכה בגמר? הצורך האסקפיסטי- שלאחר יום ארוך את חוזרת הביתה פותח פריים טיים 22 ונחה מכל הבעיות ומשתעשעת בצפיית אנשים מתחרים. הצורך החברתי- תמיכה באותו מתמודד שבאותו מצב כמו שלי- למשל כספי, מעמד חברתי, השכלה וכולי , אני מתחברת אליה, אני מעוררת אישיו מסויים ומפתחת עליה עוד ועוד מידע- ומהצד שלי הקשר מתחזק. הצרכים הריגושים– תוך צפייה באותה דמות אני מעלה לעצמי את הביטחון, אני "נתמכת" על ידה ומתחזקת ממנה כי היא מתגברת על בעיות שגם לי יש. 

פוליסמיות היא הגישה שאומרת שכדי תכנית טלוויזיה תהיה פופולרית היא צריכה להגיע קשת רחבה של צופים, שעליה להיות טקסט פתוח, המאפשר לתת התרבויות השונות להפיק ממנו משמעויות הממלאות את צורכי הזהויות הפרטיות שלהן, כדי שיבחרו בה הצופים.

התכנית הישרדות היא פוליסמית מכוון שהתכנית מאפשרת לכל אדם להתקבל כל עוד הוא עומד בסטנדרטים המבוקשים, לא משנה לאן אתה משתייך- ערבי, דתי, כל איש קיצוני וכדומה, לאלו הם מוסיפים אישים הפוכים היכולים לעורר עניין. על ידי כך הם פונים לכל שכבה חברתית שתומכת בנבחר שלהם עד הגמר.

אוקסימרון בתכנית הישרדות אוקסימורון השתתפות: בחירות  "דמוקרטיות" של העמדתם להדחה של מועמודים על ידי מועמדים. בהישרדות המתמודדים בוחרים את האנשים אותם הם היו רוצים להדיח. אך לא ידוע לנו אם אכן המתמודדים רצו לבחור באנשים אלו או שמא ההפקה אמרה להם. יכול להיות שההפקה היא זאת שמחליטה על ההצבעות כמו שהיא מחליטה על המשימות שיהיו. אוקסימורון ההשתתפות אומר שהצופים או המתמודדים עצמם הם אלו שבוחרים מי נשאר ומי הולך בתוכנית אבל בהישרדות ניתן לראות שההפקה משנה את הכללים.

אירוע שנחרט בזכרוני מתוך הישרדות הוא כאשר במהלך עונת הVIP של הישרדות, גנב בוקי נאה מהתיק של ענת הראל את פסלון החסינות אשר זכתה בו ולו בזכות הברית שלה עם איתי ואנה. כאשר גילתה ענת על כך שפסלון החסינות שלה אינה אצלה היא הזעיקה את איתי ואנה אשר גם להם חשוב פסלון זה- הוא הבסיס לכך שבאותו ערב, בהדחה, הם יעיפו את בוקי נאה. השלישיה מבקשת לערוך חיפוש חודרני בבגדי כל המשתתפים ואינם מוצאים דבר. הגיע הערב, ואיתו ההדחה- לאחר דיון ארוך בו מדברים המתמודדים וגיא על "קווים אדומים" בהקשר לגנבה ולאחר ההעמדה להדחה, זוארץ אומר: "לפני שאקרא את ההצבעות, אם יש למישהו פסלון חסינות ורוצה להשתמש בו – זה הזמן". דוממים כולם לאחר שהשלישיה חיפשה את הפסלון אצל כולם ולא מצאה, קם בוקי נאה ומיד לאחריו איתי: "אין דבר כזה אין דבר כזה" הוא אומר, משם מתפתח מעין ריב הכולל אמירות חוזרות ונישנות על שבוקי הוא רמאי, גנב ושקרן, שהוא הפוך מכל מה שהוא אומר ומכל ערכיו, שהוא אפס מאופס, אידיוט וטיפש, שהמעשה שהוא עשה הוא בדיוק כמו כל הביקורות שהוא כותב על ילדים, נאמר גם: "מסכה אישתך, מסכנות הילדות שלך, איך הן יצאו מהבית? יש להם אבא שקרן, רמאי". לאחר שהאסטרטגיה של אנה איתי וענת נכשלה- איתי מודח ומסיים במילים: "אני תמיד אמרתי המטרה היא הדרך…אנה ענת אני אוהב אתכן אתן גדולות" כאשר הוא יוצא הוא יוצא בקלילות ובצחוק ואף מתבדח עם אושרי בשעת ייצאתו. קטע זה מעניין מכוון שהוא עורר הד ציבורי כל כך גדול- כתבות שלמות הידרו את פרק זה כ" "הישרדות VIP": המזימה של בוקי וההדחה הכי מדהימה בתוכנית", " רק, הכי, מדהים, בתולדות, הריאליטי, הישראל", הוא מעניין גם מכוון שפעולתו של בוקי הייתה לא צפוייה ומעבר לאפשרות שיעלה הצופה. משמעות מעשה זה היא שרק אם תגנוב, תשקר ותרמה תוכל להצליח- כי במידה ולא היה גונב בוקי את הפסלון הוא היה מודח, ומפה עולה השאלה: האם זה נכון? האם כך צריך לפעול? אירוע זה מתקשר להרבה סוגיות בסדר היום: הגנבה למשל- יש לנו ראש ממשלה לשעבר שגנב ורימה ואף לקח שוחד על מנת לקדם אינטרסים אישיים שלו. אירוע זה יצר שתי עמדות קיצוניות- או תמיכה בענת ואנה תוך שינאת בוקי או תמיכה בבוקי תוך שינאת ענת ואנה- מכך מבינים שהחברה בה אנו חיים היא קיצונית, חתרנית, רעה אפילו יש לומר- ושאם זו תחרות אז מותר הכל. לו הייתי תלמידה אשר באה מרקע אחר ותלמידי הכיתה היו תומכים בבוקי למשל אני חושבת שתשובתי היתה משתנה מפאת הלחץ החברתי אשר היה מופעל ובידי הרצון להתחבב.

עמדתי באשר הדין היא גישת הדמוקרטיזצייה המבקשת לערער על הבחנות מסורתיות ומתמקדת בלגיטימיות, בתפקודים החשובים ובתרומה הפוטנציאלית של תרבות פופולרית לנגישות, למעורבות ולרלוונטיות. גישה זו מראה על פתיחות והתקדמות העולם מפרמיטיביות וממעמדות שונות כמו שהיה בימים עברו ואף בתכניות הריאלטי עצמן משלבת את מאבק זה תוך הבאת אנשים מכל הקשת התרבותית הקיימת, זהו יתרון פוליסמי שכפי שרואים חשוב על מנת להצליח ולהביא אחוזי רייטינג גבוהים. הגישה השנייה, גישת האליטיסטיות מראה בעניי התנשאות ואף מחזירה אותנו לימים אפורים שבהם מעמדות היו חשובות, כדי להסביר את מה שאני אומרת אלך על אירוע קיצוני ששינה את פני ההיסטוריה- מה קורה כאשר אדם בעל חזון מעוניין למחוק גזע מההיסטוריה? ועוד לחשוב שישנה גישה שלמה התומכת ומקדשת את זה מבחינה תרבותית שלמה של הצגת תכניות? מכאן רק ניתן לדמיין תוך תקווה שהאנושות לא מאמצת את הפרימיטיביות ואת הקיצוניות הקדומה אלא כמו גישת הדמוקרטיזצייה מתקדמת הלאה ומשלבת את כל מה שנולד.

מאמר ביקורת על תוכנית הישרדות http://www.haaretz.co.il/gallery/television/tv-review/.premium-1.2766207 הביקורת על התכנית היא: נראת בעיקר כשלילית. הכותב מדבר על כך שבעבר אהב את התכנית אך כיום כל כולה היא סביב תחת- ובכל המובנים: סלנג תחת, להראות תחת, בעיקר תחת נשי ועל כמה שזה בסדר או לא בסדר להסתכל. הישבן פוקסל וכותב המאמר העלה שאלה- האם ישבן מפוקסל הוא מוסרי יותר מישבן לא מפוקסל?, מעין שאלה צינית עם פתח לדיון. הוא הדגיש גם על כמה היו מופתים מתמודדי ה"סלבס" שאיתם הגיעו גם מתמודדים רגילים. אני מסכימה עם הביקורת- אך לא עם גישה, ואסביר- אכן התכנית חושפת המון פרובקטיביות כי הרי הם חיים על אי והנה מולם הים, כן יש בנות בבקיני דק, אך בניגוד לכותב המאמר אני לא מתנגת לגישה זו מכוון שהיא כבר שנים מוחיכה את עצמה ומעלה את אחוזי הרייטינג.

לפי דעתי אין להכריז על גסיסתו של ז'אנר הריאלטי. ז'אנר הריאלטי פרץ לחיינו בישראל בשנת 2003 בתכנית "קחי אותי שרון" והים 13 שנה אחר, אחרי אינספור כתבות, מאמרים וניתוחים על כל מה שעולה בקנו הוא חזק מתמיד. בישראל ניתן למנות מעל כ40 ותכניות ריאלטי שונות, בניהן החזקות ביותר: האח הגדול, כוכב נולד, כל ותכניות הרווק למיניהן, כל תחרויות הכישרון, תחרויות נושאות פרסים, ידע שעשועונים וכולי. לא רק שז'אנר הריאלטי לא גוסס, אלא שהוא מתרבה, עוד תכניות ועוד תכניות צצות להן ומתפתחות, ומהרגע שראינו שאפשר להתפרסם מזה ממש אין לזה סוף, ועוד עונה של זה ועוד פרק מההוא, והנה- יש לנו לוח שידורים צפוף עמוס, מעריצים והכי חשוב- כסף.