האתיקה העיתונאית

ב7.5.2010, יום שישי, פורסמה כתבתו של  יצחק לאור בעיתון "העיר".
בכתבה, שאורכה היה כ10 עמודים- ללא עמוד השער-  דיבר לאור, כתב העיתון, על האשמות שהוגשו נגדו בגין אונס במשטרת ישראל וביחס להאשמות שהופנו כלפיו על הטרדות מיניות חמורות.
מי שהתלוננו כנגד העניין הן עמותות נשים, עמותות תקשורת ונשים ואנשים, אשר מחאו על ההפרות האתיות הרבות שהתרחשו בכתבה.

---

 

ראשית- חופש העיתונות ואחריותה המקצועית, יושר והגינות
כאשר כתב לאור עצמו על המקרה הוא לא יכל לכתוב באובייקטיביות ולנהוג במקצועיות.
פרסום דבריו היו לא מדויקים, דבר שאינו הוגן ואחראי בעת פרסום ידיעות אשר מוצגות כאמיתיות בעיתון.
עיתון  "העיר" נתן ללאור במה חופשית לטענותיו וזאת ללא לעמתו עם שאלות נוקבות וללא לעמתו עם מידע שאינו תואם עם טענות אלו. בכך שאפשרו לו יד חופשית פגע העיתון באמון הציבור. העיתון הציג את דבריו של לאור כידיעות מבוססות לאחר עבודה תחקירנית, בעוד שלא היה שום ביסוס לפירסומים אלה. למעשה הכתבה היא פירסומית ומשרתת את האינטרסים הפרטיים של לאור.
בנוסף לזאת, בעוד שלאור דיבר נרחות עמודים על גבי עמודים שלמים, המתלוננות נגדו זכו להיקף קטן של תגובה, למשל המתלוננת בגין אונס, אשכר אלדן כהן אשר לזכותה הועמדה רק 500 מילה בלבד.

שנית- ניגוד עניינים
כתבתו של לאור מצביעה על ניגוד עניינים בין טובת הציבור וזכות הציבור לדעת  לבין כך שלאור מועסק מזה שנים עלי חברת שוקן שהיא המוציאה לאור של עיתון ה"עיר".
כאשר רואים כמה עמודים הוקדשו לכתבה, כאשר לאור מדבר כמעט לארוך כולה, ניתן להבין כי ישנה חריגה בהיקף הכתבה הנרחב.
דבר זה הוא הפרה של התקנון על פי הסעיף שאומר כי "לא יעמידו עצמם עיתון ועיתונאי במצב בו קיים חשש לניגוד ענינים בין חובותיהם כעיתון וכעיתונאי לבין כל אינטרס אחר".

שלישית- פרטיות ושם טוב וקורבנות
בתקנון של מועצת העיתונות כתוב כי "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי ללא הסכמתו של אדם דבר הנוגע לפרטיותו או לשמו הטוב והעלול לפגוע בו, אלא אם קיים עניין ציבורי בפרסום ובמידה הראויה. פרסום דבר כאמור מצריך ברגיל בירור מוקדם עם הנוגע בדבר ופרסום הוגן של תגובתו." בדומה לסעיפים בהם עסקנו קודם, גם סעיף זה הופר ברגל גסה על ידי מערכת עיתון "העיר". סעיף זה הופר כאשר עשה לאור שימוש מניפוליטיבי בשיריה של אשכר אלדן כהן, האישה שהתלוננה כנגדו על כך שאנס אותה. לאור השתמש בשירה ב"כתב הגנה"  כראיה על עברה המיני והבעייתי לכאורה של המתלוננת. מהלך זה פוגע בשמה הטוב של המתלוננת ובכבודה ומציג אותה כאישיות פסיכוטית, הוזה הזיות שווא על אונס, וכאישה המונחית על ידי תשוקה להיאנס. זאת עושה לאור הוא משורר ועורך ביטאון ספרותי, מה שאומר שהוא מודע לכללים, והוא התעלם מהם תוך ידיעה מכללי הציטוט הנהוגים בשירה ומעשיו היו נטו מתוך רוע.
בנוסף בכך הפר לאור את הכתוב בתקנון האומר כי "לא יפרסמו עיתון ועיתונאי כל דבר הקשור בעבר המיני של מתלוננת או מתלונן בעבירת מין, למעט מידע על קשר אישי קודם עם הנילון".

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

ישנה בטקסט התנגשות בין חופש הביטוי לבין כבוד האדם.
זאת כאשר מצד אחד כעיתונאי, מפרסם לאור את דבריו תחת חזקת חופש הביטוי, על פיו מותר לאדם להגיד את אשר שעל ליבו, אך מאידך, בדבריו של לאור כנגד אשכר אלדן כהן נעשתה פגיעה בכבודה- בכבוד האדם.

 

ניסוח תלונה
את התלונה הייתי שולחת אל בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות.
זאת מכוון שלגוף זה הסמכות להטיל עונשים. העונשים נעים מאזהרה, דרך נזיפה ופרסום התנצלות על ידי העיתון ועד להשעיית כלי תקשורת מן המועצה, והפסקת עבודתו או העסקתו של עיתונאי.

את התלונה הייתי מנסחת כך:
"לכבוד יושבי בית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות שלום רב.
הנדון: הפרה של כללי אתיקה עיתונאית על ידי עיתון ה"עיר".
ברצוני למחאות על הכתבה אשר פורסמה בתאריך ה7.5.2010 יום שישי, בעיתון "העיר".
בכתבה שפורסמה על ידי יצחק לאור התבצעו מספר רב של הפרות מתקנון האתיקה העיתונאית.
ראשית היא הפרת חופש העיתונות ואחריותה המקצועית, יושר והגינות. הפרה זאת נעשתה על ידי לאור כאשר הוא עצמו כתב על המקרה (בו הוא הואשם בגין אונס והטרדות מיניות) בגוף ראשון, מה שהציג את דבריו ודעותיו האישיות כממצאי אמת אשר עברו חקירה ופורסמו כעובדות.
שנית ניגוד עניינים. לאור הוא כתב בעיתון העיר מה שמראה על חוסר היושרה בכתבתו, ניתן להבחין זאת בכמות בה התפרסה הכתבה- כ10 עמודים, לא כולל עמוד השער.
שלישית פרטיות ושם טוב וקורבנות. זאת הפר לאור כאשר השתמש בלעג בשיריה של המתלוננת נגדו אלדד אשכר כהן, מה שמהווה פגיעה בשמה הטוב ואף בפרטיותה מכוון שאין היא אישרה שימוש בכתביה, וגם פגע בשמה הטוב כשר הציג אותה כאישה מינית.
על אלו אני מתבקשת להביא לטיפולכם את ההפרות הבוטות והשלכות הכתבה.
בברכה ובתודה מראש: תהל אסתר בנימיני."

הטיפול בתלונה יהיה דרך בית הדין לאתיקה, אשר שסמכותם הטלת עונשים אל אנשי התקשות ואמצעי התקשורת- על מנת שיודו בטעותם או יפסיקו את הפרותיהם.

 

לאור מתוך הכתבה בעיתון "העיר"